פסק-דין בתיק עב"ל 20489-02-12

השופטת לאה גליקסמן:

1.      ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר מיכאל בראון וגב' נירה עילם; בל 37167-09-11), אשר דחה את תביעתו של המערער לתשלום הוצאות נסיעה לוועדות הרפואיות והוצאות בעד חוות דעת רפואית שהגיש.

2.      בהתאם למוסכם על הצדדים, הטענות שנרשמו בפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור הן כסיכומים בכתב, ופסק הדין ניתן על יסוד הטענות שנרשמו בפרוטוקול וכלל החומר שבתיק.

הרקע לערעור, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי :

3.      המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 23.9.2003. בהמשך לכך התקיימו בעניינו ועדות רפואיות שונות, כאשר לבסוף, על פי מכתב שנשלח אליו ביום 30.3.2011, נקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 9.75%.         

4.      המערער הגיש תביעה לתשלום החזר הוצאות שהוציא עבור חוות דעת של ד"ר אשור והחזר הוצאות נסיעה. המערער טען כי הופיע לפני ועדות רפואיות שונות שהתקיימו בעניינו, כאשר בתחילה נקבעו לו 0% נכות, ורק לאחר שעמד פעמים אחדות בפני ועדות רפואיות נקבעו לו לבסוף 5% נכות. בשל כך הוא זכאי לטענתו להחזר ההוצאות שהוציא בגין חוות הדעת הרפואית שהגיש לוועדות ונסיעותיו לוועדות השונות. 

5.      עיקר טענת המוסד הוא כי זכות המערער לקבל החזר בגין סכומים שקיבל עבור חוות דעת רפואית אינה מעוגנת בחוק ובתקנות, וכי המערער לא צירף החלטה כלשהי המעגנת את זכותו לקבלת החזר הוצאות נסיעה לוועדה שלפניה התייצב.

6.      בית הדין האזורי דחה את התביעה בקובעו כי לא ניתן לפסוק למערער הוצאות בדיעבד בגין ההוצאות שהוציא הן בשל התייצבותו לפני הוועדות השונות שהיו בעניינו, והן בשל חוות הדעת שהוצגה לפניהן. המוסד לביטוח לאומי פועל על פי החוק, ולא הוצגה הוראת חוק המבססת את זכותו של המערער להחזרים בגין נסיעות לוועדות הרפואיות או בגין חוות דעת שהוצגה לפניהן. יתר על כן, היה על המערער להציג את דרישתו זו לפני הוועדות הרפואיות שלפניהן הופיע, ולא הובא לידיעת בית הדין כי כך נעשה.

טענות הצדדים :

7.      המערער טוען כי הוא זכאי לקבל החזר הוצאות נסיעה והוצאות עבור חוות דעת רפואית שנאלץ להגיש. לעניין הוצאות נסיעה טען כי הוא זכאי לקבל החזר הוצאות נסיעה לאור המרחק בין בית שמש לרמת גן או לתל אביב, שם התקיימו הוועדות הרפואיות אליהן זומן, וזאת לפי תקנה 44 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. המערער נסע לוועדות שהתקיימו ברמת גן בימים: 20.11.2009, 3.1.2010, 23.5.2010, 15.8.2010 ובתל אביב התקיימה ועדה ביום 16.1.2011. המערער ציין כי בהתחלה הוועדות בענייננו התקיימו ברמלה, אך מאחר שהוועדות בסניף רמלה היו עוינות כלפיו, וכן מאחר שהוא התנדב במשך שנים בסניף בית שמש, סניף משנה של הסניף ברמלה, הועבר התיק של המערער לסניף בתל אביב. אולם, מאחר שנמצא שם שהתיקים בעניינו מורכבים, החליט המערער להעתיק את מקום מגוריו לרמת גן מחודש יוני 2008, כדי שהתיקים יתנהלו בסניף רמת גן. לאחר כשנה וחצי המערער חזר להתגורר בבית שמש. במהלך השנים, כשהוא התגורר בבית שמש הוועדות התקיימו בתל אביב וברמת גן, ובעד הנסיעות לשם תובע המערער החזר הוצאות; המערער היה ב-21 ועדות רפואיות, ובכל פעם שהגיע לוועדה הרכב הוועדה לא היה מתאים, לכן הוא הגיע לחינם והוחזר לוועדה לדיון מחדש; המערער עבר שלושה ניתוחים ברגל ויש לו אישור רפואי שאינו מסוגל ללכת הרבה; משנת 2009 שולמו למערער נסיעות, אך לפני כן לא שולמו לו נסיעות, מעת שנפגע בשנת 2003; המערער אולץ להביא חוות דעת רפואית פרטית של מומחה אורטופד כף יד, פלסטיקאי. רק לאחר שתיקו הועבר לסניף ברמת גן נקבעו למערער 5% נכות, וזאת לאחר שעבר תלאות במשך שש שנים.

8.      המוסד טוען כי הוא פועל על פי חוק, ואין הוראות חוק המקנות זכאות להחזרי הוצאות שהמערער תובע אותן; בית הדין האזורי קבע כי על המערער היה להציג את דרישתו לפני הוועדות הרפואיות, אך הוא לא עשה כן; כדי לקבל החזר הוצאות נסיעה צריך אישור של רופא הוועדה או המוסד המאשרים את ההחזר הכספי ועל המערער היה להעלות טענה זו במועד; תקנה 44 לא חלה על המערער משום שהמרחק בין מקום מגוריו לבין מקום הוועדה לא עלה על 40 ק"מ, ומאחר שמצב בריאותו לא מנע ממנו להשתמש בתחבורה ציבורית. אף לדיון בבית הדין הארצי הודה המערער כי הגיע בתחבורה ציבורית; המערער לא הוכיח כי זומן לוועדות סרק.

דיון והכרעה:

9.      לאחר בחינת כל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

10.  באשר להחזר הוצאות בעד חוות דעת רפואית שהגיש המערער - המערער לא הצביע על מקור בחוק או בפסיקה המחייב את המוסד בהחזר הוצאות בעד חוות דעת רפואית שהגיש המערער מטעמו.

11.  באשר להחזר הוצאות נסיעה - תקנה 44 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 קובעת כי "הוכח למוסד כי לשם התייצבות בפני ועדה, ועדה לערעורים או יועץ רפואי או לשם עריכת בדיקות אחרות לפי תקנות אלה צריך היה הנפגע לנסוע ולא יכול היה, בשים לב למצב בריאותו ומקום מגוריו, להזדקק לאמצעי תחבורה ציבוריים, ישלם המוסד לנפגע, לכיסוי הוצאות הנסיעה, סכום השווה להוצאות נסיעה כאמור לפי התעריף המקובל לגבי אמצעי התחבורה הזול ביותר והמתאים במסיבות אלה" . בפסק דין קודם בעניינו של המערער בתביעתו להחזר הוצאות נסיעה לוועדות הרפואיות שהתקיימו ברמלה [בל (י-ם) 11458/07 ס. פ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 20.1.2009), שאושר מטעמיו בעבל 144/09 ס. פ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.1.2010] צוטטו הנחיות המוסד לביטוח לאומי, ונכתב כך:

"בהנחיות המל"ל נקבע כי החזר ההוצאות ינתן למי שאינו מוגבל בניידות רק   

   בהתמלא מהתנאים הבאים:

"1. תחבורה ציבורית